לימוד אינדוקטיבי לעומת דדוקטיבי

לוגיקה אינדוקטיבית מול לוגיקה דדוקטיבית

• לוגיקה אינדוקטיבית מתחילה בהתבוננות, עוברת לפרשנות (פרשנות), ומסתיימת ביישום (הרמנויטיקה). הסקת מסקנה כללית חייבת לעקוב אחר עריכת סט של תצפיות. מסקנות אינדוקטיביות נחשבות תמיד לסבירות, לא בטוחות, מכיוון שהן מבוססות על קבוצה מסוימת של תצפיות. אם נערכת קבוצה שונה או גדולה יותר של תצפיות, המסקנות עשויות להשתנות.

• לוגיקה דדוקטיבית מסיקה מסקנות מתצפיות בכתבי הקודש או בעולם הטבע באמצעות נימוקים לוגיים או מתמטיים. אם 1 + 1 = 2, אז 1 + 2 חייבים = 3. לוגיקה דדוקטיבית יכולה להיות כלי טוב ללימוד הכתבי הקודש, אך עלינו להכיר במגבלותיו ובסכנה שבעקרון ה"וודאות" שלה.

לימוד כתבי הקודש אינדוקטיבי

• גישה אינדוקטיבית של לימוד כתבי הקודש מתחילה בקטע מכתבי הקודש ומנסה להבין מה הוא אומר לפני הסקת מסקנות כלשהן. לימוד כתבי הקודש אינדוקטיבי מתחיל בביצוע תצפיות מטקסט הכתבי הקודש, עובר לפרשנות/הבנה (פרשנות), ומסתיים ביישום (הרמנויטיקה). לימוד כתבי הקודש אינדוקטיבי בסדר עם קצת בלבול בתהליך זה ומדגיש גילוי.

• הדגש בלימוד כתבי הקודש אינדוקטיבי הוא תמיד על התבוננות תחילה. לאחר התבוננות רבה מגיעות הבנה ופרשנות, ולאחר מכן יישום אישי ו/או קבוצתי.

• לימוד כתבי הקודש אינדוקטיבי מודע לכך שמסקנותיו עשויות להשתנות בהתבסס על מערך גדול יותר או שונה של תצפיות.

• גישות אינדוקטיביות הן מטבען גישות גילוי והן פתוחות.

• הטפה אינדוקטיבית הופכת את דבר אלוהים לליבה של הדרשה, ואז עוברת להתבוננות מהקטע המסוים, ולבסוף ליישומים.

• גישה פתוחה המבוססת על גילוי של לימוד כתבי הקודש אינדוקטיבי חיונית כדי שאנשים יקבלו בעלות אישית עמוקה על ההבנה הסופית ובכל יישום אישי. בעלות אישית חיונית לשינוי וצמיחה עמוקים, טרנספורמטיביים.

• בעלות אישית באמצעות גילוי היא המפתח לזרע של דבר אלוהים להיכנס ללב ולפגוש את התנאים הנכונים לצמוח להניב פרי

לימוד כותבי הקודש דדוקטיבי

• אנו רואים שליונקים יש כנראה ארבע רגליים והם הולכים על הקרקע. לכן, אנו מסיקים שיונקים תמיד יש ארבע רגליים והם הולכים על הקרקע. אבל עלינו להתאים את הניכוי שלנו כאשר אנו מגלים שיש סוגים מסוימים של יונקים שעפים ואחרים שחיים בים.

• גישת לימוד כותבי הקודש דדוקטיבית מתחילה עם עיקרון מסוים, הנחת היסוד, הנחה או דדוקציה ומגבה אותה בקטעי כתבי הקודש תומכים. לימוד כתבי הקודש דדוקטיבי מדגיש הוכחה לניכוי ומתחיל מהניכוי ולאחר מכן מציג את כל ההוכחות הכתובים התומכות בו.

• לימודי כתבי הקודש דדוקטיביים הם בדרך כלל אקטואליים. מתחילים עם דוקטרינה, מושג או דדוקציה מסוימים, ואז אוספים את קטעי הכתבי הקודש שנראים כמוכיחים את הדוקטרינה, המושג או הדדוקציה הזו. בסופו של דבר יש רשימה משכנעת של טקסטים הוכחה. מדריכים ללימוד מקרא נוצרים לעתים קרובות באמצעות גישה זו. לימודי דדוקטיביים יכולים להרגיש בטוחים יותר עבור מוסדות ומפעלים בגלל היכולת להפעיל שליטה על התוצאה הסופית, שתהיה זהה לניכוי ההתחלתי כל עוד טקסטי ההוכחה אכן תומכים בניכוי ההתחלתי.

• דוגמה לסכנה: האם ההבנות של דוקטרינות של כפרה חלופית וסוטריאולוגיה (ישוע) מבוססות ומעוצבות גם על ידי משל האב ושני הבנים האבודים, או שהדבר נשמר מרשימת טקסטי ההוכחה שלנו?

• לימוד כתבי הקודש דדוקטיבי עשוי להתחיל לחלוטין מההנחה/הנחה ההתחלתית של מישהו, כשהטקסטים להוכחת ה כתבי הקודש מסודרים כדי להוכיח את הניכוי, ללא ניסיון לבצע תצפיות אמיתיות כדי לראות אם הניכוי נכון.

• לימוד כתבי הקודש דדוקטיבי עשוי להיות התוצאה הסופית של מה שהיה לימוד כתבי הקודש אינדוקטיבי בהתחלה. ברגע שמגיעים למסקנה (אינדוקציה) מתצפיות במחקר אינדוקטיבי, אז הופכים את התהליך ועורכים לימוד כתבי הקודש דדוקטיבי מההכרה/מסקנה וללא פתח נוסף לשקול מחדש את המסקנה המסוימת הזו. כאשר האינדוקציה הראשונית מוחלת על קבוצה אחרת של תצפיות או אם היא מיושמת כמוחלטת, היא הופכת לדדוקציה במקום אינדוקציה.

• רוב ההטפות בימינו מועברות לקהל המשתמש בגישה הדדוקטיבית ללימוד הכתובים והטפה. כלומר, המטיף מתחיל עם הנקודה, ההתבוננות, הדדוקציה, הגילוי או התובנה שלו, ואז עשוי להתייחס או לא להתייחס לכתבי הקודש שהוא רואה כהוכחה שלו. המטיף מעביר את התגליות, התובנות וההסקות הספציפיות מדבר אלוהים שאולי גילה בתחילה באמצעות מה שהיה כנראה גישה אינדוקטיבית יותר כשהכין את המסר שלו.

• לעתים קרובות המטיף הוא זה המושפע ביותר מדבר אלוהים. מכיוון שהקהל אינו יכול לעקוב אחר השביל האינדוקטיבי הראשוני של גילוי, הם אינם לוקחים בעלות על האמת באותו אופן כמו המטיף, ומכאן נוטים להיות פחות מושפעים.

• הטפה מסוימת נשלטת לחלוטין מההתחלה ועד הסוף על ידי ההיגיון הדדוקטיבי שהמטיף מחזיק בו. אם הוא מאמין ב-"X" על סמך הנחה, אמונה או ניסיון מסוים בחייו, הוא יוכל להכין מסר שיוכיח זאת מקטעים מסוימים בכתבי הקודש, מבלי להיות פתוח לאפשרות שהעמדה הדדוקטיבית שלו עשויה להיות שגויה. עם גישה זו, קטעי הכתבי הקודש עשויים להילקח מהקשרם מאוד ולפרש אותם כמשמעותם של משהו שהקהל המקורי שלהם לעולם לא היה מבין מהקטע.

• לימוד כתבי הקודש דדוקטיבי אינו שגוי ביסודו והוא עשוי להיות כלי הוראה מועיל ושימושי. הצהרות אמונה הן בדרך כלל רשימה של ניכויים שהגיעו ממחקר אינדוקטיבי תחילה ועשויות להיות כלי שימושי. עלינו פשוט להבין את המגבלות של לימוד דדוקטיבי שהוא נהוג בדרך כלל כמערכת סגורה המבוססת על ודאויות, הנחות או הנחות מסוימות. זה גם מועיל אם אנחנו בעצמנו יודעים מתי סגנון ההוראה או הלימוד שלנו הוא אינדוקטיבי או אינדוקטיבי.

• לימוד כתבי הקודש דדוקטיבי הוא כלי שימושי אם נכיר במגבלותיו. זה עלול לפגוע בכך שהוא יכול לחבל בגילוי ובבעלות אישית.